מסכת אבות - פרק ראשון - משנה יב - הלל

  1. הפתגמים
    (תמונת pdf להדפסה)

  2. א. אהבת הבריות וקירובם לתורה

    ב. הלימוד כבונה את האדם

    ג. חשיבות האני לקיומו של האדם

    שילוב ראוי של כל יחיד מישראל בעמו בפרט ובאנושות

אם אין אני לי מי לי

האני הוא הבסיס לפיתוח כל אדם ואדם.

אם אין אני לי מי לי - האני הוא הבסיס לפיתוח כל אדם ואדם.

לאחר דיון באמצעי התקשורתי החשוב ביותר בחיי האדם והחברה – הדיבור. שהופיע בדבריו של אבטליון. ואפיונו של הדיבור כאמצעי שונה במהותו מתגובת שרשרת בעולם הפיזיקלי. מביא רבי יהודה הנשיא את ייחוד חייו של האדם, בכך שכל אדם חייב להכיר, שכל אדם ואדם הוא ייחודי ואחראי לפיתוחו האישי וכל הגורמים המקיפים את האדם אינם אלא מסייעים לו לפיתוח אישיותו היחודית. אם הפרט לא יפתח בכוחות עצמו את הייחוד שלו – ייחודו לא יתממש. הדיבור הוא אמצעי תקשורתי בין בני האדם, ואילו פיתוח הייחוד הוא אמצעי אישי בלבד.

ואם לא עכשיו אימתי

  • וכשאני לעצמי מה אני?

    כל יחיד ויחיד הוא חלק של חברה בה הוא בונה את אישיותו 

  • וכשאני לעצמי מה אני? כל יחיד ויחיד הוא חלק של חברה בה הוא בונה את אישיותו 

    ההכרה בכך שהאדם הוא יצור חברתי ונזקק למימוש האני שלו בחברה, איננו מתעלם מהפעילות האישית של האדם עצמו כלפי עצמו. החברה מסייעת לו במישרין ובעקיפין. הפתגם השני וכשאני לעצמי מה אני מצביעה על הצורך לא להתעלם מן הזולת אלא להסתייע בו. כי האמצעים העומדים לרשות החברה הם רבים, שונים ומגוונים. 

    לפיתוח האדם הוא נזקק לסיוע רב מן הזולת, בהיותו צעיר ובהתבגרותו. בהיותו צעיר אין לו נסיון וידע, וכשהוא הופך למבוגר – החברה נותנת לאדם את האמצעים (כסף, עבודה, קשרים, הכרה).

    ואם לא עכשיו אימתי

  • ואם לא עכשיו אימתי

    העבר והעתיד הם מעבר ליכולת מימושו של האדם. הזמן העקרי  והיחידי לחייו הפעלים של כל יחיד ויחיד זה ההווה.  

  • אם לא עכשיו אימתי

    מימד הזמן – האדם חי בין שני זמנים הנמצאים בתהליך בלתי פוסק של מעבר מן הידוע אל הלא מודע. העבר הולך וגדל מיום ליום, והמעשים שנעשו אין לשנותם, הם כבר עברו את מימד הזמן העכשיו. העתיד טרם הגיע, כל תהליך ההתרחשות של העבר והעתיד מתרחשים בזמן ההווה. ההווה הוא זירת ההשתנות של החיים. המודעות לזמן ההווה מאפשר לאדם למלא את חייו בתכנים משמעותיים. האדם שחי רק את העבר – במעשים שהם נחלת העבר או שחי בפנטזיות של עתיד שטרם הגיע – איננו מנצל את ההווה שהוא זמן ההתרחשויות של החיים. לכן אומר הלל – "אם לא עכשיו אימתי".

  • העבר והעתיד הם מעבר ליכולת מימושו של האדם. הזמן העקרי  והיחידי לחייו הפעלים של כל יחיד ויחיד זה ההווה.  
  • ואם לא עכשיו אימתי

  • הבנה מוכללת של המשנה כהמשך של המשנה הקודמת

    כל הפרק הראשון עוסק ביסודות של החיים. הפתגמים הינם משורשרים וקשורים זה לזה ויחדיו נותנים תמונה מקיפה של אושיות החיים. הדיבור שמופיע בפרק הקודם הוא אמצעי תקשורת עבור האדם עם עצמו. כמו כן האדם משתמש בדיבור כדי להפעיל ולממש את תלותו בחברה. לבסוף בעזרת הדיבור האדם מספר על העבר, מתכנן את העתיד, ומנצל את עוצמת ההווה. לפי רצף המשניות הדיבור הוא אמצעי למימוש העצמי לבד, בתוך החברה, ובתוך מימד הזמן.